הגענו לקיטנת גליש ודיברנו עם האחראי-חיים. וחיים כשמו כן הוא. אוהב חיים ואדם. והוא אומר "מה הבעיה. הגלים אוהבים את כולם. אנחנו אוהבים את כולם. כולם שווים בפני הים" ושוב אחותי מעבירה לי את התשובה הזו במהירות ושוב אני מתרגשת עד דמעות. הפעם של שמחה. איזה הבדל. ואני חושבת לעצמי במקום שאלוהים סוגר דלת אחת דלת אחרת נפתחת. לרוב טובה יותר. אז רשמנו את הילדים לגליש ובליווי של נעה האחראית שם, שהרגיעה והקשיבה, שלושת המוסקטרים יצאו לדרך. הם הגיעו והגדול אומר לחיים "אתה יודע אני על הספקטרום. זה מפריע לך?" וחיים עונה בחיוך "למה מפריע. אז מה עם אתה על הספקטרום? יש משהו שאתה צריך?" והילד עונה "חיבוק" וישר מקבל. וכך התחילה הקייטנה. בנתיים אחד נפצע מכוויית מדוזות אבל תנחשו מי הראשון שהצליח לעלות על הגלשן מכל הקבוצה? כמובן הגדול שלי. זה שעל הספקטרום...שהיה מאושר עד הגג. אז תודה לגליש שפתחו את הלב והים עבור בני האלוף. תודה על ההכלה והקבלה.